הקשר בין תסמונת קדם וסתית (PMS) לגיל המעבר

לפני שאת חושבת שאת “מדמיינת”: אם את מעל גיל 40, ומגלה ש”החברה” הישנה והמוכרת, תסמונת קדם וסתית (PMS), חזרה לבקר אותך בעוצמה מחודשת – את לא לבד. נשים רבות בגיל המעבר מדווחות על החמרה משמעותית בתסמינים המוכרים (עצבנות, מתח, רגישות בשדיים, נפיחות), ולעיתים אף על הופעתם מחדש. החדשות הטובות הן שיש לכך הסבר מדעי ברור, וחשוב מכך – דרכי טיפול יעילות ומותאמות אישית. הסוד נמצא בתנודתיות ההורמונלית.

מדוע זה קורה דווקא עכשיו?

הקשר בין PMS לבין השלב המוקדם של גיל המעבר המוקדם אינו מקרי, והוא נטוע ברגישות ביולוגית משותפת: רגישות מוגברת לתנודות הורמונליות.

• הרגישות המוגברת: נשים שסבלו בעברן מ-PMS (או מהפרעה קדם-וסתית דיספורית, PMDD) הן בעלות רגישות נוירו-אנדוקרינית גבוהה יותר. המשמעות היא שהמוח שלהן מגיב בעוצמה רבה יותר לשינויים בוטים ברמות ההורמונים, בעיקר אסטרדיול ופרוגסטרון.
• השינויים הדרמטיים בגיל המעבר: בניגוד למה שנהוג לחשוב, תקופת גיל מעבר מאופיינת לא רק בירידה הדרגתית של הורמונים, אלא בתנודות חדות ודרמטיות ברמתם. רמות האסטרדיול יכולות לעלות ולרדת באופן קיצוני יותר מאשר בכל שלב אחר בחיים הפוריים.

מה הכלים הקיימים לטיפול?

טיפולים לא תרופתיים:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): נמצא יעיל במחקרים הן לטיפול ב-PMDD/PMS והן לשיפור מצב הרוח והשינה בפרי-מנופאוזה.
• פעילות גופנית ותרגולי מיינד-פולנס: פעילות גופנית סדירה, יוגה ושיטות גוף-נפש משפרות משמעותית את איכות החיים, השינה ומצב הרוח הכללי.
• יש עדויות מדעיות מסוימות לגבי שימוש באגנוקסטון (castus-agnus) לטיפול בסימפטומים של PMS.

התערבויות תרופתיות:

קיים מגוון אפשרויות: תרופות הורמונליות (כמו טיפול הורמונלי חלופי או גלולות), וגם תרופות לא-הורמונליות. הפנייה הנכונה היא לרופא/ה שיתאים את הגישה הנכונה ביותר.